<h1>ראבי"ה סימן תתקכ"ד</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
שאילה. ראובן תבע את בן שמעון אחיו לדין, וטען, ספר אחד ישנו בידך שהיה של יעקב אבי, זקינך, ולא חילקתי עם אביך אחי, והנני תובע את חלקי ממך. השיב בן שמעון, אותו הספר ירשתי מאבא מרי אחיך, לא ידעתי אם קנאו. וגזרנו חרם אם יודע שום בר ישראל אם לקחו, ואין קול ואין עונה. והספר ידוע שהיה של זקינו. (והדונינו) [והודיענו] דרך קצרה על האמת והמשפט.
תשובה. קצרתם דבריכם ולא ביארתם אם אבי ראובן היה עשוי למכור כליו וספריו, ואם ראו אותו ביד בן שמעון כשירדו לדין. והייתי צריך להאריך, אך ביקשתני להיות שונה דרך קצרה. דעתי נוטה דהוא מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. ואע"ג דרבא אפיק ספר דאגדתא, הוא הדין ספר אחר. ואפי' לדברי רבותינו המפרשים דווקא ספר' דאגדתא, וגם רבי' זקיני מ"כ שפי' דווקא שייחדום הבעלים להשאיל ולהשכיר, הני מילי לגבי אחר, אבל גבי בריה אפי' כל מילי נמי הוי עשוי להשאיל ולהשכיר, דתנן [ב"ב מ"ב ע"א], ולא לבן חזקה בנכסי האב וכו', טעמא משום דלא קפיד עליה. ואע"ג דמסקי' [נ"ב ע"א] הילכתא, חלקו לא, הני מילי לגבי קרקע, אבל במטלטלין לא קפיד להשאיל לו, כדאמרי' בסוף גט פשוט [קע"ד ע"ב] ואף בפ' שום היתומים [כ"ג ע"ב], אבא לגבי בריה שעבודי משעבד נפשיה, וכ"ש בשאלה שאין סבור להפסיד. ותו דגרסי' בפ' יש נוחלין [קל"ו ע"ב], וריש לקיש אע"ג דבעלמא קנין פירות לאו וכו' סד"א כל לגבי נפשיה אפי' בריה נפשיה עדיפא קמ"ל, והכי נמי מסקי' בכתובות פרק (מציאת האשה) [האשה שנפלו, ע"ט ע"א]. גבי דינא דמברחת, ואפי' ר' יוחנן לא פליג דנפשיה עדיפא ליה מבריה אלא (לגבות) [לגבי] מתנה גמורה, אבל להשאיל לו ודאי משאיל, דעדיף ליה מכל אדם. וגם ר"ת מ"כ פסק שהכל תלוי לפי אהבת איש את רעהו, כדמוכח גבי סכינא דאשכבתה [ב"מ קט"ז ע"א] דבקפידא תליא מילתא בין לאביי בין לרבא. ואפי' לא הוי גדול אחים להיות נושא ונותן בנכסי אחין, כההיא דחזקת הבתים [נ"ב ע"א] שפסקו רבותינו דעליו להביא ראייה, וכן יתומין דהא איתותב שמואל, מכל מקום דרך אדם להשאיל לבנו קטן כגדול, והתם בהלוואות שבשטרות מיירי דלא שייך למימר האי טעמא. וכיון שהוכחנו דהוי דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, אפי' מיתמי מפקינן, כרבא דאפיק זוגא דסרבלא וספר דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר, ואפי' הוי בעל בית העשוי למכור את כליו. ואע"ג דהגירסות חלוקות בפ' כל (הנשים) [הנשבעין, מ"ו ע"ב] גבי ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו, כי יש גאונים דגורסים, בכולהו לא אמרן אלא בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. [אבל יש גאונים שגורסים ובכולהו לא אמרן אלא בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר] ואפי' עשוי למכור, ואפי' לא הטמין, אינו נאמן לומר לקוחות הן בידי, מדלא פליגא בהני ענייני' כי פריך תלמודא מרבא אדרבא בשלהי פרק המקבל [קט"ז ע"א]. וכן פסק ר"ת בספר הישר וגם בספר רבי' מפסי. וכיון דאביו לא מצי למיטען, לא טענינן ליה ליתמי, דלא טענינן ליתמי אלא מאי דמצי אבוהון למיטען, וכן ללוקח, ומפקי' מיניה, כיון דיודע שהוא הספר של זקינו יעקב. וגם אין לומר שמא מראובן עצמו קנאו, דגם אח עשוי להשאיל לאחיו, וכ"ש הכא שחציו שלו. והני מילי אם ראו עדים שהספר בידו (והתרו) [והתרה] בו שלא להחזירו אלא בפני עדים פלוני ופלוני, שאם לא ראו, אפי' הוי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר, נאמן לומר לקוחין הן בידי, מיגו שיכול לומר החזרתיו לך, כדפסק רבי' שמואל מ"כ בהלכה דאומן אין לו חזקה, בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר [בעה"ב] ואומן דין אחד להם בהא מילתא, וטוענין ליורש וללוקח. ורבי' האלפסי פסק אפי' לא (ראה) [ראו], וליתא, דראה תניא, [ו]איהו מוקים לה בפי' דוחק, וריוח יעמוד ליהודים. אבי העזרי.
